כשאדם קרוב אלינו הולך לעולמו, חלל עמוק נפער בלב. בשבועות ובחודשים הראשונים, המשפחה בדרך כלל מוקפת באנשים, בסיפורים ובזיכרונות. השבעה מלאה במנחמים, וכולם נזכרים יחד ברגעים מצחיקים, בעצות חכמות, בניחוחות ובייחודיות של מי שהלך. אבל הזמן עובר, השבעה מסתיימת, והשגרה דוחקת את הכל החוצה. בשלב הזה, הפחד הכי גדול של משפחות רבות הוא שהזיכרון יתחיל לעמום. שהפרטים הקטנים ביותר - החיוך, המילים הקבועות, חוכמת החיים הייחודית להם - לאט לאט יישכחו. כאן בדיוק נכנס הערך העמוק של ספר זיכרון.